מזל טוב. נראלי.. זה אמיתי. פאקינג אמיתי. נשואה לגמרי עם כל התחפושת.

פאקפאקפאקפאקפאק. 

אינלי כוח להעביר אתזה למילים. פשוט אינלי. אפשר שתזדייני לי כבר מהחיים? 

זה מגוחך כי את לא כלום ורבע בחיים שלי, ובכל זאת. אינלי כוח.

שיגמר כבר. 

ימין, בבקשה שאני לא מדמיינת וזה אמיתי והכל הולך להיגמר, טוב? בבקשה. אני מתחננת.

ביי ישרא.. מקווה שעד שהיא תהיה בהיריון או תלד אני לא אצטרך את המקום הזה יותר.

לא מתחננת יותר, מחליטה.

אבל בחייאת, תשתמשי באמצעי מניעה איזה שנה, טוב?

אז קראתי הכל עכשיו, מהסוף להתחלה. זה מוזר שהכל היה אני. ובכל זאת, אני מבינה את זה טוב מדי בשביל שזה לא יהיה אני. זה מרגיש כל כך זר. 

חשבתי לרגע לשלוח לך את הקישור, כי זה ימחק עוד מעט ואם אני לא אשלח לא תקראי את זה אף פעם. ואז חשבתי מיד שזה טעות וזה לא יוביל לשום מקום טוב. ואז חשבתי שאז מה? למי איכפת בכלל? (הרגע אני מבינה שלי. אני לא מתכוונת תתת לזה לשאוב אותי שוב. אני במקום אחר עכשיו ואני לא מוכנה לחזור לשם בחיים.) ואז חשבתי שאני אצטרך להסביר כל מיני דברים. שאני בסדר עכשיו, שכל הדרמטיות הזאת היתה דרמטיות. זה עבר ונגמר והכל סבבה. 

ואני חייבת ללכת, וזה פשוט לא מספיק חשוב בשביל אני אסיים את המחשבות האלה עד הסוף. כתבתי מספיק בשביל לחזור להיות אני של עכשיו ולהבין שאין שום סיבה וטעם לשלוח לך את זה. 

לא נראה לי שאני מתכוונת לגבות. שתימחק התקופה הזאת. שלא תהיה. אני גם ככה מדחיקה ורוצה לשכוח, אז הנה זה יעלם באופן מסוים. 

קצת קשה לי לשחרר, אבל ממש טיפה. ברמה של רפרוף קטן. חבל שאז הקושי לא היה כמו עכשיו. זה היה נראה אחרת מאוד. 

אולי אני בכל זאת אעבור לבדוק אם יש משהו מהתקופה האחרונה ששווה לשמור.